האם הפיתרון הוא לעזוב את העבודה? או, מתי לחשוב על שינוי

נגה בת 35, בוגרת תואר בכלכלה, מנהלת כבר שבע שנים מחלקה בארגון גדול מאוד וכפופה לסמנכ"ל הכספים. האם כדאי לעזוב את העבודה? היא חושבת שכן.

היא לא מרוצה. היא חייבת לעזוב את העבודה?

ובכן, נגה התחילה בחיפושים אחר עבודה חדשה. היא הופנתה אלי על ידי חברתה ששימשה אוזן קשבת לקיטוריה… הרבה מהמקטרים אלו הלקוחות שלי.

לאחר ששוחחתי עם נוגה והסברתי לה מהו תהליך העבודה קבענו את הפגישה הראשונה. נגה שלחה לי את קורות החיים המוכנים שהיו לה, אלו ששלחה למקומות העבודה האחרונה אליהם פנתה. היא בטוחה שכדאי לה לעזוב את העבודה!

בשורה העליונה בקורות החים נגה ציינה: "לחברות שרוצות יותר".

מה זה אומר למעסיק הפוטנציאלי במקום העבודה הבא עוד לפני שפגש אותה? האם ירצה לקבוע עמה פגישת היכרות?

כל מילה או התבטאות עשויים להיות בעלי השפעה. ולא תמיד לטובה. נגה ה"לא מרוצה" ממורמרת. היא חושבת שלא מנצלים את כישוריה. טוענת שלא מעריכים אותה. היא יודעת שלא משלמים לה כמה שהיא שווה.

כל המחשבות האלו, כל המסרים הסמויים באים לידי ביטוי במשפט "לחברות שרוצות יותר". עם מסר כזה מי ירצה להעסיק אותה? מי ירצה לקבוע פגישה שסופה ידוע מראש?

בפגישה הראשונה עם נגה ערכתי לה ראיון סימולציה מקיף כדי ללמוד עליה. למדתי על התפקיד שהיא ממלאת, על כישוריה ויכולותיה. הבנתי שמדובר בבחורה מבריקה, מהירת תפיסה. מנהלת שמחזיקה מחלקה חשובה בארגון שלה בגאון. מנהלת שהיא ללא ספק נכס לחברה, אבל מרגישה שאינה מוערכת ומתוגמלת (והיא, דרך אגב, צודקת..).

לנקודת המוצא הזו מתווסף הלחץ ההיסטרי להחליף עבודה ומהר, כי תחושותיה מנבאות לה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה ושסכנת פיטורין מרחפת מעל ראשה. זו סיטואציה שהיא אינה יכולה להרשות לעצמה מבחינה כלכלית.

האם עומדים לפטר אותי?

מה יקרה למישהי שחיה את היומיום בתחושה שסכנת פיטורין מרחפת מעל ראשה? נכון, היא בסופו של דבר תפוטר.

היא תשדר את זה באופן בלתי מודע לסביבה ותחשוב שאף אחד לא שם לב..

הקשבתי. גיליתי שנגה בקונפליקט עם מחלקה אחרת בחברה. היחסים הלא תקינים הם שורש הסבל היומיומי שלה.

האם כדאי לה לעזוב את העבודה? נגה במלכוד אשר עלול לגרום לה לקבל החלטות גרועות … למשל? לקחת את העבודה הראשונה שתיקרא בדרכה, העבודה הראשונה ש"קיבלו אותה" וזאת, רק כדי לברוח משם. הסיכון להיקלע לעבודה לא מתאימה נובע מכך שהיא לא נבחרה מהסיבות הנכונות.

מה עושים? לנגה אין את הפריבילגיה לעזוב ולחפש עבודה בנחת.

הבנתי שהעזרה המיידית שנגה צריכה זו לא עזרה בחיפוש עבודה חדשה. המשימה הראשונה היא לעזור לנגה לשרוד בעבודה הנוכחית שלה על הצד הטוב ביותר. רק אחרי שהיא מייצבת את העבודה הנוכחית שלה אפשר להוביל אותה לשלב הבא – חיפוש תפקיד חדש. מנקודת מוצא חיובית ורגועה היא תמצא את התפקיד הנכון והראוי לה, זה שיקדם אותה…

אז איך מסבירים לה את זה ?

עבדתי עם נגה על החסמים אשר מונעים ממנה לחפש עבודה ראויה. לאחר שהבינה את המשמעות של מצבה היא הסכימה להתחיל בתהליך עצמי של "הבראה" וייצוב של תפקידה בחברה:

בדקנו דרכים להתמודדות עם המחלקה שאיתה היו לה עימותים וחילוקי דעות

סייעתי לנגה להתמודד עם הבוס ה"לא מפרגן" שלה, ולבחון דרכים להשכנת שלום בינה לבין עובדים אחרים בחברה מתוך הבנה ברורה שעד שזה לא קורה היא אינה מתחילה לחפש.

עכשיו כבר היה ברור לה שהיא עלולה, אם היא תעבור למקום אחר, לגרור אחריה בדיוק את אותן הבעיות- היא תשכפל אותן כי הן לא באמת נפתרו..

במקום לעזוב אפשר להתקדם

לאחר מספר פגישות נגה הבינה את הבעייתיות, מצאנו יחד את הדרכים להתמודד. היא ייצבה את עצמה בעבודה, הפסיקה להתווכח ולהתעמת עם הקולגות שלה. היא לקחה חופשה של שבועיים. שבועיים בשבילה זה ארוך ומאוד יוצא דופן… כשחזרה מהחופש כולם אמרו לה ש"החופש עשה לה טוב.."

כיום היא הולכת לעבודה בחיוך, אינה בלחץ. היא יודעת שיש לה גם את הכלים להישאר ולהמשיך בתפקידה הנוכחי וגם להחליף תפקיד בהמשך, בנחת.

זאת ועוד, מצאנו דרך לשדרג את נגה בתוך הארגון. כרגע היא בונה לעצמה תפקיד בעל תחומי אחריות גדולים יותר. את התפקיד היא מציגה למנכ"ל. נגה תצא מכפיפות לסמנכ"ל הכספים לכפיפות ישירה אליו ולקידום בעבודה שלה ממנה עד לא מזמן ניסתה לברוח…