עינת,

הרגשתי תקוע מבחינת קריירה, היה לי תפקיד טוב בחברה גדולה ומוכרת אבל הבנתי שאני לא נמצא בדרך שמובילה לתפקידי ניהול בכירים, ידעתי שאני לא במקום שאני מרגיש בו נוח מבחינת היכולות שלי ובוודאי לא השאיפות שלי. לא ידעתי לומר מה בדיוק אני מחפש או צריך. באתי אלייך כי רציתי שינוי ואם להיות ממוקד, אז קידום. רציתי שהתפקיד הבא שלי יהיה כזה שנמצא על המסלול של הקריירה שאני רוצה לעצמי.

בעבודה איתך הבנתי שהשינוי הוא לא רק להתקבל לתפקיד החדש אלא תהליך רחב יותר של הגדרה של מי שאני במקום העבודה, גם הקודם ובוודאי זה החדש.

את שאלת והקשבת, הקשבת ושאלת, כתבת ומחקת, הדגשת וחידדת, חפרת לעומק ומיינת את האבנים הטובות, את אלו שאפילו אני הספקתי לשכוח או לקבל כמובן מאליו. ואז ליטשת וצרפת תכשיט, אמנית ממש.

חיפוש עבודה נתפש בעיניי כתהליך מתיש, אין סופי, "צריך לירות לכל הכיוונים, משהו בטח ייתפש בסוף" חשבתי – אבל לא, ממש לא!

הייתי במעט מאד ראיונות עבודה מאז שהתחלתי לחפש אבל באלו שהייתי הגעתי בטוח, שליו, אסרטיבי, ממוקד, מוכן, והצלחתי! היכולת לעשות זאת, לראות את הדברים כך להוציא אותם אל הפועל זו העבודה שלך.

ביקשתי לשוחח לפני ראיונות עבודה וגם אחרי ולא פספסת אף שיחה, כן גם שהיית בחופשה עם המשפחה, זה היה בערך כך:

השעה 7:00 בבוקר בזמן המקומי שבו את מבלה את חופשתך

רינג, רינג, רינג, רינג

עינת (בלחש כדי לא להעיר את המשפחה): "הלו, מה העניינים? נו, מה היה?"

אני: מספר ומתלהב מאיך שהייתי וממה ששמעתי

עינת (בלחש, כדי.. אתם יודעים) "מה אתה יודע על התפקיד? מה הם שאלו? מה ענית?"

עינת (קצת לוחשת):  סיפרת שעשית גם את הפרויקט ההוא…ומה אמרת על השכר?

"אז תקשיב, מחר תתקשר ותגיד להם ש…"

קיבלתי את התפקיד שרציתי, בסוג של חברה שהגדרתי וגם את השכר המכובד שרציתי.

המכתב הזה הוא הוקרה על העבודה הקשה שהשקעת, שעות של הקשבה, שעות של סימולציות, מריטת שערות (שלך, כי לי כבר אין) חריקת שיניים, של צחוקים ותחושות של הישג כאשר הדברים מתחברים. המכתב הזה הוא כדי להזכיר לך שאני לא אשכח את המאמצים שאת עשית כדי להעביר אותי מדרך אחת לדרך אחרת, רצויה, בקריירה שלי.

תודה רבה לך עינת, ממושיק.

עכשיו אני מנהל מחלקה בחברת הייטק אחרת…