היא זכתה במכרז למנהלת מחלקת חינוך!

"אם לא אקבל את העבודה הזו, זה לא יהיה בגלל שלא התכוננתי" – זה מה שאמרתי לך בשיחת הטלפון המקדימה, כששאלת מה אני מחפשת. ומהנקודה הזו אני מתחילה: אם לא אקבל את העבודה הזו, זה לא יהיה בגלל שלא התכוננתי, כי התכוננתי ועוד איך.
זה לא רק הפיץ', שדלתות האוטו שלי יודעות כבר לומר בעצמן; זה לא רק התשובות לשאלות – ולא משנה אם נשאלו או לא – שהיו עוגן בטוח, לא הייתי צריכה לחשוב מההתחלה מה אני רוצה לספר, הרי כבר ידעתי. יותר מאלה זו העובדה שמצאתי את עצמי מחייכת במהלך הראיון, נינוחה (בגבולות האירוע, כן?) לא נבהלת משאלה בלתי צפויה ומרשה לעצמי להגיד משהו שיש בו קצת הומור, כי ככה אני, לא יכולה בלי.
והכי הכי זה המלים שנכנסתי אתן לחדר – הן עטפו אותי כמו בד רך, נעים, מיוחד ושלי. שלוש מלים שגיליתי בתהליך הזה שמספרות מי אני מבחינה מקצועית. מספרות למראיינים, מספרות לי. שלוש מלים שליוו אותי כבר היום כשחזרתי לישיבה במקום העבודה הנוכחי וילוו אותי, אני חושבת, עוד זמן רב.

מכרז. ועדת איתור. אחד הקשים…

גם אם את.ה מעול.ה, אין לך מושג אם תזכה. אם תזכי..לעולם אין לדעת מה נמצא שם מאחור, מהי מערכת השיקולים… מהו מערך הכוחות ומי מושך בחוטים…

ואת זה היא כתבה לי לפני שידעה שזכתה. יום למחרת היא קיבלה תשובה שזכתה במכרז למנהלת מחלקת החינוך שכה רצתה! והיא כתבה את זה מיד לאחר שיצאה מועדת האיתור למכרז. זאת היתה החוויה שלה.

https://www.facebook.com/einat.dorenfeld/